פסק-דין בתיק ת"א (צפת) 1688-04

1.         בתקופה הרלוונטית לתביעה, ניהל כל אחד מהצדדים עסק רוכלות ברחבת המקווה ברח' האר"י בצפת. במהלך נובמבר 2003 בעקבות סכסוך בין הצדדים, ביקש התובע להגיע עם הנתבע להסדר כספי, במסגרתו יפנה הנתבע את המקום בו ניהל את עיסקו, למשך שנה. הצדדים חלוקים בדבר מהות ההסדר, וכל אחד מהם טוען להפרת ההסדר על ידי משנהו.

טענות התובע

2.         לטענת התובע, הינו בעל רשיון לעסק רוכלות מזון ברחבת המקווה ברח' האר"י בצפת. הנתבע מנהל עסקיו מתוך קרוואן באותה רחבה, ללא רשיון עסק, בניגוד להסכם בין הצדדים, ואגב פגיעה קשה בעסקיו של התובע.

בין התובע לנתבע נחתם בנובמבר 2003 הסכם, לפיו שילם התובע לנתבע 50,000 ש"ח, ובתמורה התחייב הנתבע להתפנות משטח רחבת המקווה לאלתר, למשך שנה מתאריך עריכת ההסכם, עד נובמבר 2004. בנוסף התחייב הנתבע, להשאיר את הקרוואן אשר שימש אותו בעיסקו ריק, לשימושו הבלעדי של התובע למשך אותה שנה.

            התובע שילם לנתבע סך 20,000 ש"ח במזומן בעת חתימת ההסכם, ואת יתרת הסכום סוכם כי  ישלם ב-6 תשלומים חודשיים ע"ס 5,000 ש"ח כ"א.

            התובע פעל על פי ההסכם ושילם לנתבע את הסכומים להם התחייב, והנתבע פינה את המקום. ואולם, שבוע אחד לאחר שקיבל את התשלום האחרון, חזר לרחבה והחל מנהל עסקיו מתוך הקרוואן, בניגוד למוסכם.

            ביום 27/5/04 פנה התובע לנתבע באמצעות ב"כ עו"ד אדם ג'ורנו וביקש ממנו להתפנות מהמקום בהתאם למוסכם. ביום 8/6/04 התקבלה תשובת הנתבע, לפיה כביכול, הוסכם בין הצדדים כי ישולם 60,000 ש"ח וכי התובע לא קיים חלקו בהסכם.

            התובע טוען, כי נוכחות הנתבע במקום וניהול עסק מתחרה במקום שאינו יכול להכיל שני עסקים, פגעה בעסקיו של התובע. בנוסף, הקרוואן היווה מטרד לסביבה, הפריע לתנועת ההולכים ושבים, תפס שטח חנייה, דבר אשר הקשה על העולים לרגל לקברו של האר"י הקדוש לחנות במקום, וכל זאת תוך הפרה בוטה של ההסכם בין הצדדים. נוכחותו של הנתבע במקום, פגעה בהכנסותיו של התובע. במעשיו יש משום עשיית עושר ולא במשפט ובניגוד למוסכם בין הצדדים.

התובע עותר לחייב את הנתבע, להשיב לו הסכום ששולם בסך 50,000 ש"ח, לחייבו לשאת בהוצאותיו בגין שכ"ט עו"ד הקודם והנוכחי, ובהוצאות המשפט שנפסקו לחובתו בהליכים מקדמיים של התיק. כמו כן עותר התובע, לחייב את הנתבע לפצותו על הפסדי שכר שנגרמו לו במשך 7 חודשים, תקופת ההפרת ההסכם.

טענות הנתבע

3.         בכתב הגנתו טוען הנתבע, כי בין הצדדים נערך הסכם במירון ע"י מר שועה על סך כולל של 60,000 ש"ח, בצירוף תשלום שכר עבודה, בגין עבודתו של הנתבע בעסקו של התובע, לאחר שהתפנה מהמקום. הנתבע קיבל מהתובע 45,000 ש"ח ולא ברור לו אם סכום זה נתקבל בגין עבודה שביצע עבור התובע, או סחורה אותה העביר מקרוואן עסקו, לעסק של התובע.

            גורמים עבריינים אילצו את הנתבע לחתום על מסמכים אשר הפכו להסכמים.

            ההסכם שצורף לכתב התביעה הינו זיוף. הנתבע אישר בחתימת ידו את הסכומים שקיבל, אך מעולם לא ראה את המלל שנכתב ואשר לימים נקרא הסכם.

יתר טענות התובע מוכחשות וכן מוכחש הנזק הנטען.

4.         לכתב ההגנה צורפה בקשה לביטול צו מניעה זמני, ומבוקש לראות בו כחלק מכתב ההגנה. מבלי להתייחס לדרך זו של העלאת טענות, שאינה תואמת את תקנות סד"א, לפיהן יש לפרט את טענות ההגנה בכתב ההגנה ולא להפנות למסמכים אחרים ולכתבי טענות אחרים, אפרט בקצרה הטענות שהועלו והרלוונטיים למחלוקות בין הצדדים.

            עניינו של צו המניעה הזמני שניתן ובוטל מאוחר יותר, הינו לאסור על הנתבע לסחור בשטח רח' האר"י בצפת. צו במעמד צד אחד ניתן ביום 10/8/04. הנתבע טען אז, כי הוא מנהל את עסקו באותו מקום מזה כ-4 חודשים, דהיינו מאז 4/04.

הנתבע טען, כי בתקופת ההסכם הנתבע עבד אצל התובע ושכרו לא שולם לו בזמן. הסכום עליו הוסכם עמד על 60,000 ש"ח ולא כנטען. התובע הוא שהפר את ההסכם בין הצדדים. במסמך שצורף לבקשה לביטול צו המניעה הזמני, מאשר הנתבע כי קיבל 50,000 ש"ח מתוך ה-60,000 ש"ח, אשר התובע התחייב להעביר לו, לטענתו.

דיון

5.         כפי שעולה מכתבי הטענות, הצדדים חלוקים בשאלה, איזה סכום התחייב התובע לשלם לנתבע עפ"י ההסכם ביניהם, 50,000 ש"ח כטענת התובע, או 60,000 ש"ח כטענת הנתבע.